אלול הוא החודש השנים עשר, המסיים את השנה בלוח העברי. ולכן במסורת היהודית הואנחשב לחודש של חשבון נפש על השנה שעברה והכנה לקראת השנה החדשה והימים הנוראיםהפותחים אותה. ומכאן המנהג להתחיל באמירת סליחות בחודש אלול: בעדות המזרח מתחיליםלומר סליחות למחרת ראש חודש אלול, ובקהילות אשכנז – במוצאי השבת שלפני ראש השנה .  את הסליחות אומרים בבית הכנסת במרבית הקהילות בימי החול בלבד (ולא בשבתות). במהלךכל חודש אלול, אחרי תפילת שחרית (תפילת הבוקר), נוהגים לתקוע בשופר, כדי לעורר אתהאנשים לסליחה לקראת הימים הנוראים. ובעשרת הימים הראשונים של חודש תשרי. את הסליחות אומרים בשעות הלילה אובבוקר, לפני תפילת שחרית (תפילת הבוקר(
על-פי המסורת  היהודית, יש לכל אחד אפשרות לזכות בסליחה ובמחילה – בתנאי שהביעחרטה מלאה, וקיבל על עצמו לשנות את דרכיו ואת התנהגותו. תפיסה זו מתייחסת גם ליחסיםשבין אדם לאלוהיו וגם ליחסים שבין אדם לחברו. אלא שביחסים שבין אדם לחברו – בשונהמן היחסים שבין אדם לאֵל – הסליחה מותנית בפיוס האדם הנפגע.

שמו של החודש - כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, הובא מגלות בבל ומקורו במילה "אולולו" שפירושה באכדית: "קציר". אלול הוא סוף הקיץ, בלוח גזר הוא נמצא ב"ירח קיץ", שפירושו - קציצת התאנים ועל שם אסיף הפירות בתקופה זו.

מקור אפשרי נוסף לשם הוא "אלל" - בארמית חיפוש (ראו תרגום אונקלוס על הפסוק "מרגלים אתם", בראשית מב יד), הדבר מבטא את העובדה שחודש אלול הוא חודש התשובה והפשפוש במעשים. השם 'אלול' מופיע לראשונה במקרא בספר נחמיה (ו' טו). בביתא ישראל החודש נקרא לול.

מזלו של החודש - מזל בתולה. יסוד האדמה.

חז"ל מצאו לאלול ראשי תיבות: "אני לדודי ודודי לי". לרמוז, כי בחדש אלול, האלוהים קרוב לעם ישראל, ונעשה כדוד להם.

אלול הוא הזמן בו אנו עוצרים, לוקחים צעד אחד לאחור ומתבוננים. אלול – החודש המסתיים בראש השנה, נותן הזדמנות לפתוח בתהליך של התבוננות פנימית אינטנסיבית, בבחינה מחודשת של מטרת החיים ובהתקרבות יומיומית אל עצמנו,זולתנו והבריאה. זהו הזמן האידיאלי לבחינת תכלית החיים, להבדיל מזרימה אקראית. אלול הוא הזמן בו אנו עוצרים, לוקחים צעד אחד לאחור ומתבוננים. אנו בוחנים את עצמנו במבט אובייקטיבי, ביקורתי וכן, כפי שנהגו היהודים לעשות מימים ימימה בדרכם אל תכלית השלמות האישית.

נחזור כ-3,000 שנה לאחור, אל מדבר סיני. אלוהים מצווה את עשרת הדברות, העם סוגד לעגל הזהב, ומשה רבנו מתחנן בכל כוחו לפני האלוהים שיחוס על עמו – ישראל.

ביום הראשון של אלול, משה עולה אל הר-סיני, וארבעים יום מאוחר יותר – ביום שעתיד להפוך ליום הכיפורים – הוא יורד חזרה אל העם, עם לוחות הברית השניים.

חודש אלול פותח תקופת התעלות בת 40 יום, ששיאה מגיע ביום הקדוש ביותר – הוא יום הכיפורים.

מדוע דווקא 40? ארבעים הוא מספר של התנקות והיטהרות. המבול שהתחיל תקופה חדשה בזמנו של נוח, נמשך 40 יום, והמקווה (אגן ההיטהרות היהודי המסורתי) מכיל 40 סאה (יחידות מידה) של מים.

 

 

אני רוצה להציע חלוקה מורחבת יותר לעניין הסליחות:

"אלוהיו"- ניתן לפרש כביטוי רחב, שיכול להיות כל דבר שהוא מחוצה לי ושייך לכלל האנושות והבריאה. היקום כולו, בעלי החיים, הטבע שסביבי, האנרגיה המניעה את החיים, וישויות אחרות...כל אחד ואמונתו הוא.

מה שיש לנו לבחון במקרים אלו זה את מערכת היחסים שלי עם כל זה, איפה פגעתי ועליי לבקש סליחה, איפה הפרתי את חוקי הטבע והבריאה ויצרתי חוסר איזון, ומה אני יכול/ה מעכשיו לשנות ולשפר.

 

א.      כשאני הפוגע ומבקש סליחה- על מנת להצליח לבקש סליחה מאדם שפגעתי בו ראשית עליי להבין את מעשיי. שנית לנסות להבין את כאבו, ולהבין מה כן אוכל לעשות שלא יפגע בו בפעם הבאה. כדי להבין כל זאת, מומלץ לשוחח עם האדם שפגעתי בו באופן ישיר, גלוי וכנה, עד כמה שניתן. כדי למנוע אי הבנות נוספות שבד"כ יקשו על תהליך הסליחה וההתקרבות.

שאלות שיכולות לסייע בתהליך הבדיקה: האם אני מודע/ת במי פגעתי וכיצד? האם אני יודע/ת על מה לבקש סליחה? על מה אני מתחרט/ת? האם אני מודע/ת לעומק הכאב שיצרתי? ובמקרה ואקלע לסיטואציה דומה האם אשנה את התנהגותי? האם הבנתי מה עליי לשנות? מהו המעשה שאוכל כבר לעשות בנוסף לבקשת הסליחה?

 

ב.      כשאני הנפגע ומתבקש לסלוח- גם במקרה זה אשאל את עצמי: האם אני יודע/ת ממה נפגעתי? מהו כאבי? ומה יוכל לתקן זאת? האם זה שפגע בי מודע לכל זאת? ואם אכן יבוא ויבקש ממני סליחה, האם אני באמת מוכן ורוצה לסלוח?ואם לא יבוא אליי האם אני מוכן לבוא אליו בדברים ולבקש ממנו שיבקש ממני סליחה, כלומר שיביע חרטה על מעשיו כדי שאוכל לסלוח לו ולהמשיך הלאה בחיי? האם אני באמת צריך/ה אותו לשם כך? ואולי אני יכול/ה לסלוח לו בכלל בלעדיו, או רק לידע אותו לאחר מעשה הסליחה שלי. שהרי כל טינה שאשמור בתוכי – תפגע למעשה בי. לשם תהליך זה אני יכול/ה לכתוב לו מכתב ולהציג את כל טענותיי במכתב זה, אני יכול/ה לשוחח איתו, או אם אני יצירתית אז לבחור בכל דרך אחרת שתעביר את המסר של הכאב והסליחה,כגון: ציור,פסל,שיר וכדומה.לעיתים לסלוח לאחר על מעשיו, קשה לנו יותר מלבקש סליחה!

 

תהליך נוסף, מורכב לא פחות, הוא תהליך הסליחה לעצמי. כשאני הפוגע/ת והנפגע/ת. גם כאן עליי ראשית לברר עם עצמי ממה נפגעתי וכיצד פגעתי בעצמי?מה ואיפה הוא כאבי? (לעיתים הכאב כה מודחק עד כי הוא מוסתר אפילו מעצמנו, ומופיע בצורה של פחדים, אידיאולוגיות שונות, דרכי התנהגות מושרשות, ואז אנחנו לא מודעים שלמעשה זהו כאב מפגיעה שמתחפש למשהו אחר) האם אוכל לסלוח לעצמי על מה שעשיתי לעצמי? ומה אוכל לשנות בהתנהגותי ויחסי כלפי עצמי מעכשיו לאחר שביקשתי סליחה וסלחתי? לדוגמא- ביחסי לגופי, למזון שאני אוכל/ת, בהתייחסות שלי למכאובי גופי, לרצונות שלי, למימוש החלומות שלי.

 

לסיכום- סליחה היא תהליך. תהליך של בירור והתקרבות לעצמי ולאחר. סליחה יכולה להתרחש מתוך מקום של חוזק, בטחון ואמונה בי וביכולת שלי לחולל שינוי. אם אינני מאמין בכך אין טעם לבקש סליחה. אין טעם לקבל בקשת סליחה של מישהו אחר. סליחה היא כלי, מפתח להתחלה חדשה,לפתיחת דף חלק נקי. זה לא אומר ששוכחים,להיפך, מתוך המקום הזוכר והכואב, אפשר לבקש או לקבל את הסליחה. אדם חלש לא יוכל לסלוח לעולם וישמור בתוכו את הטינה, ולמעשה יעצים את כאבו ולא יפחית ממנו. ובסופו של דבר כאב זה יתכן ויהפוך למחלה או הגבלה שתמנע ממנו את חוויית החיים במלואם.

 

בהצלחה,

 

ענת