מעבדות לחירות בכוח הנשים / ענת הר-לב אור

"בשכר הנשים הצדקניות שבזכותן נגאלו ישראל ממצריים"


 
כל אחד ואחת מאיתנו גדל על הסיפור הנפלא של היציאה מעבדות לחרות,מארץ מצריים למדבר ולארץ ישראל, בזכות-משה,כמובן! מושיע העם ושליח אלוהים. הוא זה שראה את הסנה,הוא זה שביקש מפרעה,הוא זה שהכה בסלע,והוא זה שהביא את הלוחות,הוא המנהיג הגדול שלנו.
וזהו!? לא חסר לכן משהו? לי חסר!....
במאמר זה לא אתווכח עם זה שמשה הושיע אותנו, כמובן, רק ברשותכם אוסיף עוד זווית לסיפור המכונן שלנו כעם, את הצד החסר,המוסתר,הנכתב בין השורות, ואולי אפילו מושתק במכוון... הצד השני, הנשי,כמובן...

ספר שמות מלא בנשים שעוסקות בהצלת העם, רק אנחנו לא שמים לב לזה, את הסיפורים האלו לא קוראים בהגדה,וגם לא בסיפורי הילדים בבי"ס.
שפרה ופועה- המיילדות העבריות, המחיות את התינוקות, ולא הורגות אותם כמצוות פרעה.
יוכבד- אמו של משה, שאינה מוכנה לפעול לפי מצוות פרעה,ומחביאה את בנה, "ותצפינהו...." ואח"כ שמה אותו בתיבה ביאור...מצילה את בנה,כנגד כל הסיכויים ומשמשת לו כמינקת, ושוב מוסרת אותו!!!
מרים- עוד כילדה, השומרת הגדולה על התיבה ביאור, היוזמת את תוכנית ההצלה,ומתאמת בין הגורמים הרלוונטיים: יוכבד ובת פרעה.                 
 ואח"כ כבוגרת,כנביאה,כמובילת הנשים ומקור המים לעם במדבר.
בת פרעה- המורדת הגדולה באביה,המעניקה מקלט למשה ומגדלת אותו בארמון המלך!!!
ציפורה- אפילו היא מצילה את חייו של משה בבגרותו מפני זעמו של אלוהים.

ניתן לומר על כולן שהן פועלות באומץ , בתושייה, הוגות רעיון מהפכני, מחתרתי ומסוכן, כל אחת בתחומה ומעשיה.
ומה אנו יודעות עליהן? וכמה באמת כתוב על מעשיהן בסיפורי התנ"ך?
לצערנו מעט מאוד! וכמובן שזה לא קרה בטעות...אבל גם מהמעט שכתוב או נאמר ,אפשר ללמוד הרבה,ואפשר להזכיר ולהוקיר,לפאר ולרומם, לשבח ולהעביר את מורשתן מדור לדור,כי לא רק בזכות הגברים יצאנו ממצריים,אלא גם בזכות נשים צדקניות שסייעו בגאולת ישראל ממצריים.

מרים הנביאה, המנהיגה הגיבורה
מכל הנשים שהזכרתי,על מרים הנביאה יש הכי הרבה סיפורים, 4 !!! ארבעה סיפורים,די קצרים, אולי אפילו קצרצרים,אבל חשובים ומשמעותיים. וממנה,מרים, נלמד על רוח התקופה וגדולתן של הנשים המנהיגות שהובילו את עם ישראל לחופשי.
המפגש הראשון שלנו עם מרים הוא בילדותה. זוהי תמונה ידועה שכולנו ראינו בתמונות ובדמיוננו פעמים רבות,והיא מסופרת שוב ושוב "דומם שטה,תיבה קטנה,על היאור..." זהו הסיפור שכל ילד מתבקש לצייר בכיתה א',או ב'...בד"כ יש מקום בציור לתיבה,ולכמה קנים...ואולי גם לבת פרעה המושיעה. אין מקום בתמונה למרים. גם בתנ"ך לא נתנו לה הרבה מקום,אבל בכל זאת כולנו יודעים שהיא הדמות המרכזית בתמונה הזו,וגם בתמונות שקדמו לזו וגם לאלו שיבואו אחריה. כי היא גרמה לתמונות האלו בכלל לקרות,היא זו שחיברה אותם לסיפור,היא למעשה בחכמתה הרבה אפשרה למשה לגדול ולהפוך למנהיג.
שמה של מרים אינו מופיע בכלל בסיפור,כמו כל הדמיות בסיפור הזה,עד לפסוק  האחרון . זאת כדי להעצים את מתן השם למשה וליצור שיא בסיפור מבחינה ספרותית. אך זו גם מגמה חברתית ,תרבותית. משה הוא תינוק,חסר ישע,פסיבי,אך הוא הגיבור העתידי. מרים ,היא הפעילה,היוזמת,הגיבורה בהווה,אך שמה ודמותה אינם חשובים.
משערים שמרים הייתה בת 6 בערך, ילדה באמת. והיא זו שמייצרת את שיתוף הפעולה בין האישה הבוגרת - יוכבד,אימה, ובין הנערה- אישה, בת פרעה. שלושתן משתפות פעולה,כדי להציל את התינוק,פועלות יחד,ללא מאבק,ללא קנאה או תחרות,עומדות מול מצריים העוצמתית,הכוחנית,של פרעה רשע וגדול,ומצליחות לתמרן ולמוסס את חוקיה.(זה לא קורה הרבה בתנ"ך,וגם לא הלאה עד ימנו אנו...לא שיתוף פעולה נשי ולא הצלחה נשית מול שלטון גברי כוחני, יש הרבה מה ללמוד מהנשים האלו, בשני התחומים האלו בוודאי)
לא ברור מהסיפור הקצר אם יוכבד שלחה את מרים לשמור ביאור, אך הפעולה מיוחסת לה,למרים.לא ידוע כמה זמן היא שומרת על משה בתיבה,אך ברור שזו משימה קשה ומורכבת.מצד אחד לא לאבד את התיבה,ומצד שני לא להתגלות. והתיבה כמובן לא נשארת במקום אחד,אלא שטה...ואז מכל המטיילים ביאור, מגיעה דווקא בת פרעה. מרים צריכה לפענח מרחוק מה בת פרעה חושבת. מרים מבינה שבת פרעה מבינה שזה תינוק עברי, אבל האם תסגיר אותו? תהרוג אותו במו ידיה?. למרים יש דילמה קשה: האם להזדהות,ולסכן את משה עוד יותר? או להסתתר ויתכן וייקחו אותו וזהו. כאן כבר מתגלים כוחותיה הנבואיים של מרים,והיא רואה וחוזה את העתיד. יתכן שהיא פועלת מאינטואיציה, או מהקשבה לחכמה גבוהה.היא מעיזה ומציעה לבת פרעה במשפט אחד: "האלך וקראתי לך אישה מינקית מן העברית"- איזו הצעה מדהימה,ישירה,עניינית וגם מכילה בתוכה כבר פתרון ותוכנית לטווח הרחוק.  וכאן נגמר הסיפור! לא שומעים יותר על יוכבד או על מרים, אלא רק על משה. והרי אפשר היה לספר כל כך הרבה... רק לנו ברור שהסיפור הזה מרוכב מאוד רגשית ועניינית,ומלאכת ההסתרה וההצלה ממשיכות עוד שנים רבות, אצל יוכבד כמיניקה ואח"כ בארמון המלך!
 
השותפה והגיבורה השנייה - בת פרעה
כאן חשוב לעצור מהסיפורים על מרים, ולהדגיש את חשיבות וגודל מעשיה של בת פרעה.
בת פרעה היא גם נטולת שם,ואין עליה שום פרטים נוספים,ויש לה רק סיפור אחד בכל התנ"ך!!

היא מתוארת ב11 פעלים בלבד. בתחילה חמש פעולות כמעט רגילות: "ותרד,ותרא,ותשלח,ותפתח,ותראהו". חמש פעולות שמראות לנו שיש כאן גברת סקרנית,ערנית ,שלא עושה בדיוק מה שנסיכה עושה בד"כ,גם בטיולים על היאור. בטח לא מה שמצפים ממנה.
ואז מגיע הפועל "ותחמול" וזה כבר לא ברור מאליו. זו פעולה רגשית,גבוהה וייחודית לה.בהתחלה היא אמנם הייתה סקרנית,אבל פעלה לפי הכללים.
אבל מכאן היא הופכת בין רגע לנסיכה מורדת. אין לנו הסבר בסיפור איך בת פרעה יודעת שהתינוק עברי, אולי זה לכאורה הגיוני, אבל היא מקשיבה לאינטואיציה שלה ,מחליטה להציל את התינוק הזה ולא להמיתו כמצווה עליה ועל כולם. היא מורדת פעמיים, גם כמו כולם,וגם כבתו של המלך.וההצלה הזו לא רגעית או חד פעמית, אלא הופכת להצלה מתמשכת,למהות חייה, וזו הצלה מתוכננת, בשיתוף פעולה,בהסתרה,לפי תוכנית בשלבים.
בת פרעה שותקת כל התנ"ך, אך שתיקתה רועמת ונשמעת לאורך כולו ולאורך כל ההיסטוריה שלנו....היא זו שנתנה את השם למשה! לא אמו,לא אלוהים,לא אף אחד אחר... היא משתה אותו מן המים! ובשם הזה היא מצהירה על מעשיה,היא מכריזה על המרד, היא מנציחה את פעולתה למשך דורות רבים,עד ימנו אנו.
בת פרעה משנה את ההיסטוריה,לא רק בכך שהיא מגדלת מנהיג, אלא בכך שהיא אישה מורדת,עצמאית במחשבתה,משתפת פעולה עם האויבת, ומעניקה חיים במקום להרוג! (כמובן שגם יוכבד שותפה למרד הזה,כי היא מרדה ראשונה, וגם מרים,אך הן לא היו יכולות להיות שותפות בו,אלמלא בת פרעה הייתה משתפת פעולה ,ממשיכה ומובילה את המרד הזה)
התנ"ך בשתיקתו תומך כמובן במעשיה של בת פרעה,ומאמץ אותה כבת (לפי מדרש חז"ל הנסיכה המצרית היא "בתיה"=בת אלוהים),המצילה תינוקות חפים מפשע,ומגדלת את מנהיגנו. אך עבורנו היא אחת הנשים הראשונות והבודדות בתנ"ך שמעזות במעמדה להמרות את פי אביה ,(לא נשכח שהוא גם המלך)ולצאת כנגד החוק,ומשתפת פעולה עם אישה וילדה עבריות...בזכותה ובזכותן יש לנו את משה!

המפגשים הבאים עם מרים
עוברות שנים רבות עד למפגש הבא עם מרים. משה היה בערך בן 80 ביציאת מצריים, אז מרים בערך בת 90!!!  
"ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים"
מרים מוצגת כנביאה,שזו גאווה גדולה, במיוחד לנשים, אך מיד גם מוצמדת לגבר , "אחות אהרון", שמעיד על מעמדה כאישה. היא מוצגת כמובילת הנשים, אך היא לא מוצגת כמושיעת העם,זה תפקיד רק לגברים ,למשה,היא רק שרה ורוקדת...(ולעומת זאת,זה מעודד שלפחות אז עוד נתנו לנשים לרקוד ולשיר,ולא הסתירו אותן כי "קול באישה ערווה". לא היו במדבר מחיצות בין גברים לנשים,ולא איסורים על שירת נשים בציבור...לפחות נשאר לנו מאז את "תוף מרים")
אבל נחזור לענייננו, מרים היא ללא ספק מנהיגת הנשים ונביאה. אך נשארת בתחומים המיועדים לנשים: שירה ,ריקודים ועבודות נשים...
הסיפורים הבאים על מרים,הם כבר פחות נחמדים ומחזקים עוד יותר את האפליה.

הסיפור השלישי על מרים עוסק בענשה,במשפט המהיר שאלוהים עושה לה ולאהרון באוהל מועד,על כך שהם יוצאים כנגד משה בקנאתם "ויאמרו הרק במשה דבר ה' הלא גם בנו דיבר" ,ולבסוף מעניש רק את מרים, בצרעת.
הצרעת נתפסת כמחלה נוראית,ואהרון מוחא על חומרת העונש ומבקש ממשה שיפנה לאלוהים.
משה אכן יוצא להגן על אחותו (למרות שקיבלה את ענשה כי ריכלה עליו) וצועק לה' "אל נא רפא נא לה" משה צועק, אלוהים מציית, אבל קודם דורש שמרים תתבזה ותנודה. בני ישראל מרגישים וחושבים כנראה אחרת מאלוהים,ובמעשיהם מוכיחים זאת. במקום להשפיל ולנדות את מרים, העם מחכה לה שבעה ימים, ומראה את אהבתו לה. "והעם לא נסע עד האסף מרים"

הסיפור הרביעי והאחרון הוא מותה של מרים, מקדישים לזה בדיוק פסוק אחד: "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם". חז"ל מחברים את מותה של מרים להסתלקות הבאר שלה. "באר מרים" מופיע במקומות אחרים ברמז,אך מקובל וידוע שאכן הייתה באר כזאת. מותה של מרים הותיר חלל גם בזה שלא היו יותר מים לעם. מספרים שבארה של מרים הלכה אחריה לכל מקום,ובמותה הם איבדו את המים ואת מנהיגתם. (אפשר לחפש את הבאר באזור הכינרת,לפי המדרשים זה היה שם)

רק שלוש נשים הוכתרו בתנ"ך כנביאות: מרים,דבורה וחולדה. התנ"ך מנסה לצמצם את מקומן ולשמור אותן במקומן הנשי. אך מרים מעזה למחות ולדרוש שיוויון, היא מכריזה שגם היא מנהיגה גדולה. המחאה הגדלה היא של מרים כאישה,כמנהיגה,שדרשה הכרה בגדולתה ומקומה הראוי. יש לנו רק שאריות של הסיפורים המלאים,כדי לא לתת במה גדולה מידי לנשים מנהיגות ,כמו מרים. אך דווקא בספרים אחרים ניתן לראות את גדולתה. בספר מיכה כתוב: "כי העלתיך מארץ מצריים ובית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה,אהרון ומרים" . כאן אין הבדל בין האחים,שלושתם הוציאו את עם ישראל ממצריים,שלושתם שליחי אלוהים,גואלים- לא רק הגברים,גם האישה!

יתכן שהתנ"ך רצה לטשטש ולהעלים את כוחה של מרים,כדי שלנשים לא תהיה מנהיגה ודמות להערצה. התנ"ך מנסה להציג את מרים כרקדנית,רכלנית,קנאית ומצורעת. אך אנו יכולים לזכור אותה בגדולתה, בחכמתה, בתושייתה,באומץ ליבה וכוחה.
ובעזרת מרים לזכור את כל הנשים שהיו חלק מיציאת מצריים,והמעבר שלנו מעבדות לחירות ולעם. להזכיר ולהוקיר את כוחן ועצמתן של הנשים, האמהות ,נשות המקצוע וגם בנות האויב שהיו בנות בריתנו ...כולנו שותפות.

(המאמר נכתב בהשראת הספר "שבע אמהות" של יוכי ברנדס.)
 

 
 
 

הערה: התשלום הוא דרך פיפאל, ניתן לשלם בכל כרטיס אשראי בין לאומי (גם למי שאין חשבון ב-PayPal)
______________________________________________________________________
ענת הר-לב אור  
טל: 077-7980536, חרשים ,  E-mail: anatharlevor@gmail.com ,   ענת בפייסבוק